הסיבה שאני מקדיש מאמר שלם לגישור בין בני ובנות זוג בקהילת הלהט"ב, היא כי מדובר בקהילה שסובלת מחוסר צדק וחוסר שוויון בחקיקה הישראלית, שמקרינים לאחר מכן על הליכים משפטיים שעשויים להתרחש כאשר בני ובנות זוג מבקשים להיפרד.
זוגיות בקרב בנות ובני זוג להט"ב היא מערכת שפעמים רבות לא "מוסדרת" דרך נישואים.
המדינה לא מכירה במעמד של נישואים של בני אותו מין, אלא אם התחתנו במספר מדינות ספציפיות ברחבי העולם.
רק בנישואים שהתקיימו במדינות אלה, פסק דין של בג"ץ מחייב את המדינה לרשום את בנות ובני הזוג כנשואים.
מעבר לרישום הזה, אין באמת שום זכות אחרת לבנות ובני הזוג מהקהילה. המדינה לא באמת מכירה בנישואים האלה.
חוסר הצדק וחוסר השוויון הקיימים בישראל לגבי בני ובנות זוג מאותו המין הוא לא רק בעייתי ומקומם מבחינה מוסרית וערכית, הוא גם גורם לבעיות רבות בהמשך הדרך, כאשר זוגות הומואים או לסביות מחליטים לפרק את החבילה ולהיפרד.
לכן, דווקא לחברי קהילת הלהט"ב, גישור הוא הליך קריטי לפני גירושים או פרידה.
גישור יכול לפתור דילמות וויכוחים של הורות בעיקר, בלי העיוותים שהמערכת המשפטית מעמיסה על חברי הקהילה.
אז איפה הבעיה בפרידה של בני זוג להט"בים?
כשאישה וגבר נשואים והורים לילדים מחליטים להיפרד, ברור לגמרי מי האמא ומי האבא. זה עניין חשוב כשהזכויות והחובות של ההורים נידונות בזמן הגירושים.
כשבני זוג להט"בים הורים לילדים נפרדים, והם לא עברו הליך אימוץ רשמי או צו הורות פסיקתי, ולא הסדירו את מעמד ההורות שלהם, חוקי האפטרופוס הנהוגים לא חלים עליהם, והם אינם הורים שווים.
במקרים כאלה, לרוב ההורה הביולוגי הוא היחיד המוכר כהורה, ומכאן והלאה, הדרך לפרידה רצופת קשיים וגם לצערי הרב פגיעה בילדים, היא תסריט שלצערי ראיתי פעמים רבות מתגשם.
מאחר וקיים עוול בסיסי במערכת, הפרידה בין בני זוג להט"בים היא לרוב פחות תהליך פורמלי, ויותר תהליך רגשי.
היא עלולה להיות מלווה בטונים קשים מאוד, ומאחר וההסדרים הרגילים לא חלים במקרים האלה, קל יותר לגלוש למקום שבו בנות ובני הזוג פחות רואים את טובת הילדים.
הרי אין חוקים שיסדירו את העניין, כך שבני הזוג יכולים להיסחף עם רגשותיהם, בלי שהחוק יעצור אותם.
כבר קרה לי שראיתי בנות זוג שכל אחת מהן אמא ביולוגית לילד/ה, שנפרדו ללא הסדרת מעמד ההורות, ובתוך כל סערת הרגשות של הפרידה, פשוט ניתקו את הילדים זה מזו.
אחיות ואחים שחיו ביחד , גם אם האחאות ביניהם לא ביולוגית, מצאו את עצמם נפרדים, עם אמהות נפרדות, כשכל עולמם חרב עליהם.
לא רק האמא השנייה שלהם יצאה מחייהם, אלא גם האחאים שלהם נעלמו.
הבעיה הגדולה היא, שלא ניתן לפנות במקרים כאלה לבית המשפט להסדרת הנושא, הסדרי ראייה ועוד, מאחר ובית המשפט לא מכיר בבנות הזוג לא כזוג נשוי, ולא כזוג הורים.
אתם מבינים למה חשוב מאוד להגיע לגישור?
בגישור אנחנו קודם כל נביא בחשבון את טובת הילדים.
אנחנו נלבן את החשיבות של נשיאה משותפת בנטל הכלכלי לגידולם.
ההליך בגישור לבנות זוג ובני זוג בקהילה הלהט"בית הוא זהה לתהליך גישור לזוג של אישה וגבר שנפרדים, גם אם החוקים והכללים של המדינה הם שונים.
לכן נלבן ונסדיר הכל:
החל מאחריות הורית, זמני שהות, כלכלת הילדים בראייה קדימה.
נדבר על מה קורה כשהילדים עוברים את גיל 18, כי הרי הם לא פתאום הופכים להיות עצמאיים בגיל הזה!
נדבר גם על מה קורה כשהילדים הולכים לצבא, משתחררים מהצבא, אולי הולכים ללימודים? הרי אנחנו הורים שעוזרים לילדים גם בדברים האלה.
בנימה אישית חשוב לי לומר, כי חשוב מאוד לזוגות להטב"ים, לעשות הסכמים שונים לפני שהם נישאים, או מחליטים על הורות ביחד.
הסכמים כאלה חוסכים במקרים רבים עוגמת נפש רבה במקרה של פרידה. למשל: הסכמים על אימוץ, צו הורות פסיקתית במקרה של הבאת ילד לעולם, ואם חשוב לכם גם הסכמי ממון, למרות שמהנסיון שלי- הכסף הוא הבעיה הקטנה ביותר בפרידה של זוג הורים.
את החשיבות של גישור דווקא לבני זוג להט"בים הבנתי כשעשיתי השתלמות של האגודה למען הלהט"ב בישראל.
ההשתלמות פתחה בפני פתח לעולם אחר. הבנתי את הבעיות הרבות שהממסד בישראל מעמיס על בנות ובני זוג להט"בים, שמעתי סיפורים של זוגות שהחליטו להיפרד ולא הצליחו לעשות את זה לבד בדרך שהיתה טובה לילדים ולהם.
הבנתי שהעוול כאן הוא אדיר. הבנתי גם, שאולי אני, אילן, האזרח הקטן, לא יכול להשפיע על הסדרת המעמד החוקי של בנות ובני הזוג, אבל אני כן יכול לעזור לפחות כשמגיעים לשלב של פרידה.
גם ככה מדובר בזמן קשה לכל אדם. ובמיוחד לאדם שהחוק והמדינה לא עוזרים לו.
תפיסתי האישית היא, שצריך לצמצם למינימום את ההגעה של זוגות להט"בים להליכים שיפוטיים, מאחר והם לא מותאמים כיום לצרכים שלהם. הליך של גישור לעומת זאת, מביא לפרידה הוגנת, שוויונית, עם מינימום פגיעה בכל אחד ואחת מבני המשפחה, תוך הנחייה ברורה, עדינה ומשמעותית לשמירה מקסימלית על כולכם.