התגרשתם. חתמתם על הסכם גירושין (ואני מאוד מקווה שעשיתם את זה בדרך של גישור גירושין), כי לטעמי, הגעה להסכמות היא הדרך הנכונה ביותר לסיים מערכת יחסים...
ולמרות שהכל כתוב וחתום, החיים מזמנים איתם כל מיני נושאים חדשים, שלא חשבתם עליהם כשניסחתם את ההסכם.
אז איך מגיעים להסכמות בנושאים שלא חשבתם עליהם מראש ועלו לאחר הגירושין?
בכל הסכם גירושין שאני מנסח, אני מקפיד מאוד להכניס סעיף אליו מודעים שני הצדדים, שבו נכתב שבכל אי הסכמה שעולה לאחר הגירושין, שני הצדדים מתחייבים ללכת לגישור כדי להגיע להסכמות.
הדבר חשוב לדעתי לכל אחת ואחד, אבל במיוחד לזוגות שכבר הראו יכולת להגיע להסכמות אפילו ברגעים הקשים ביותר בחייהם, שכן ידוע שגירושין הוא אחד מהמשברים הבולטים ובעלי משמעות בחיים.
אין ספק שגישור גירושין מוריד מהמתח והלחץ שכבר קיימים כאשר מפרקים את החבילה הזוגית, ומשנים את מבנה המשפחה.
ואין ספק שגישור עוזר מאוד בהתמודדות עם כל שינוי שמגיע אחרי הגירושין, ודורש חשיבה נוספת.
עכשיו אני רוצה להיות ספציפי, ולתת דוגמאות למשברים שקורים אחרי הגירושין, לעיתים גם שנים אחרי הגירושין.
אחד הנושאים הבולטים ביותר איתו מתמודדים גרושים, הוא נושא שינוי זמני שהות (מה שפעם קראו לו הסדרי ראייה...) שיוזמים דווקא הילדים המתבגרים.
כן, כשהם היו קטנים, זמני השהות שקבעתם ביניכם היה משהו שהם היו בסופו של יום, חייבים לשתף איתו פעולה. אתם החלטתם וכך זה עבד.
אבל, ככל שהם מתבגרים, אנחנו נתקלים ברצונות אחרים שלהם.
למשל: אם ההורים לא גרים בקרבה אחד לשנייה, והילדים לומדים בבית ספר ליד אחד הבתים, פעמים רבות נראה כשהם מתבגרים, שהם רוצים להישאר בסוף שבוע עם החברים שלהם, ולא עם ההורה השני/ה שגרים במקום אחר.
והאמת היא, שזה פשוט טבעי.
עם הזמן, המשקל של החברים בחייהם של הילדים שלכם הולך ומשתנה, ובגיל ההתבגרות מגיע לשיא של חשיבות: החברות והחברים חשובים יותר מההורים בגיל הזה, לפחות בתפיסה המיידית של הילדים שלכם. ברור שזה לא באמת נכון, אבל באותן שנים, זה מה שחשוב להם.
הרצון להיות עם החברות והחברים מוביל פעמים רבות לחוסר רצון לנסוע להורה שגר/ה רחוק.
וכאן, נפתחות שאלות רבות, שרוב הסיכויים שלא עלו בהסכם הגירושין שלכם.
כי אם עכשיו אחד ההורים לא מארח את הילדים בסופ"ש, והשני/ה נמצאים איתם יותר, כל הסדר כלכלת הילדים משתנה.
הם נמצאים בבית אחד יותר, ולכן יש צורך להוציא עליהם יותר בבית הזה וצריך לחשוב איך מארגנים מחדש את הסכם המזונות.
העניין הוא, שבמקרים כאלה מעורב הרבה פעמים רגש עז אצל ההורה שהילדים פחות מגיעים אליו.
הורים עלולים לפרש בטעות את המתרחש כהמרדה של ההורה השני, או כפגיעה בהם כי "הילד/ה שלי לא רוצים אותי יותר".. שתי הפרשנויות עשויות להיות לא נכונים בעליל, מאחר ומדובר פשוט בחלק מהתהליך הרגיל של התבגרות.
אנחנו רואים את אותו התהליך גם אצל זוגות שנשארים נשואים, ומספרים כי בגיל ההתבגרות המשקל של הבית אצל הילדים הולך וקטן ומשקל החברים הולך ועולה.
רק שאצל הורים גרושים שלא גרים קרוב אחד לשנייה, יש לזה משמעות מרחיקת לכת, של חוסר רצון לנסוע להורה שרחוק מהחברים.
לכן, חשוב מאוד לא לקבל את המצב הזה כ"בגידה" של ההורה השני/ה או של הילדים בכם. חשוב להבין שמדובר בחלק ממעגל החיים, לשחרר, או לעשות שינוי כגון מעבר למקום מגורים קרוב להורה השני/ה כדי ליהנות יותר מהילדים.
וכמובן- לשנות את הראייה על הסכם הגירושין וכלכלת הילדים שדורשת שינוי בשל המצב הקיים.
רוצים עוד דוגמאות לנושאים נוספים שיכולים לגרום לשינויים בהסכמי גירושין? בבקשה
שינוי אמוני אצל אחד מבני הזוג. למשל- אם שניכם דתיים ואחד הצדדים הפסיק להיות דתי, ייתכן כי השינוי הזה יגרום לשינוי בהסכמים אליהם הגעתם כששניכם הייתם דתיים.
כדי לא להגיע למשברים ומריבות, מומלץ מאוד, ברגע שעולה שינוי כזה, להגיע לגישור כדי לגשר על הפערים שנוצרו ביניכם, בדרך המועילה והיעילה ביותר, דרך שתאפשר לשניכם להמשיך להיות הורים אוהבים ומשתפי פעולה למען הילדים.
או למשל- פרק ב' של אחד הצדדים או שניהם גם יכול להוביל לשינויים, במיוחד עם יש ילדים חדשים שנולדו בפרק ב' ועשויים לשנות את המשוואה שיצרתם בעת שהתגרשתם.
אולי בעקבות פרק ב' זמני השהות ישתנו, או שחלוקת כלכלת הילדים תשתנה. גם זה רק טבעי.
לסיכום: החיים מלאי הפתעות ואי אפשר "לסנדל" כל סיכוי להפתעה בהסכם משפטי, טוב ככל שיהיה.
לכן, בכל מקרה בו הסכם הגירושין שלכם עומד בפני מבחן, חשוב מאוד שתתנו לעצמכם את מלוא הסיכויים להגיע להסכמות.
הדרך לעשות זאת, היא להגיע למפגשי גישור, בהם הסעיפים עליהם מדובר בהסכם ייבחנו מחדש לאור השינויים, ותוכלו להמשיך בחייכם המשתנים, מתוך הסכמה הדדית.
לא מעט מהזוגות שעשו איתי הסכם גירושין כשהתגרשו, בוחרים לחזור מדי פעם, כשהשינויים בחייהם מביאים אותם להבין שהם צריכים לשבת, לדבר, להסכים, ולשנות את ההסכם שנוסח לפני שנים, באופן שיעבוד עבורם היום.
אני מזמין גם אתכם לבחור תמיד בהסכמה.