הקורונה מזמנת לנו כל כך הרבה התמודדויות, רבות מהן בתחום הזוגי.
כמו שאנחנו יודעים, יש זוגות שבעקבות משבר הקורונה התחזקו, יש זוגות שהשהות המשותפת ביחד, או הלחץ שנוצר בעקבות ההתמודדות עם המגיפה, החליטו להיפרד, ויש זוגות שאפילו נושא חיסון הקורונה, הפך להיות נושא משמעותי בתהליך הפרידה שלהם.

זה סיפור על זוג אחד שהגיע אלי לתהליך של גישור גירושין. בני הזוג היו כבר בשלבים סופיים של הליך הגישור, לקראת חתימת ההסכם.
הכל התנהל באופן טוב והדדי, עד שהורידו את גיל החיסונים לקורונה.
ממש בזמן כתיבת שורות אלה, הורידו את גיל החיסונים וגם בני נוער מגיל 16 יכולים לקבל חיסון.

אחד מילדי בני הזוג הינו בן 16, והנושא פתח דיון מאוד אמוציונלי בין ההורים:
האם- מתנגדת מאוד לחיסוני הקורונה וחרדה מהתוצאות שיכולות להיות להם. באופן כללי, האם מתנגדת לחיסונים מבחינה אידיאולוגית כתפיסת עולם. לעומתה האב- תומך גדול בחיסונים ורוצה להקפיד על חיסוני כל אחד מבני המשפחה ברגע שרק אפשר.
וככה, לפתע פתאום, נוצרה מחלוקת מהותית בין ההורים.

כמובן שבהסכם הגירושין שנוסח, ובכל הסכם גירושין סטנדרטי, תמיד יש סעיפים שקובעים מה קורה כאשר מתגלעות בין ההורים מחלוקות בנושאים חינוכיים או רפואיים. לרוב, בהסכם נכתב כי חוות דעת של בעלי מקצוע תכריע (רופא הילדים, יועץ חינוכי, מחנך וכך הלאה).

אבל מה עושים כשהמומחים והיועצים בעצמם חלוקים ביניהם באופן שאי אפשר לקבל החלטה ברורה?
כי בזמן כתיבת שורות אלה, עדיין אין דעה חד משמעית של כל הרופאים, כי החיסון מומלץ לבני נוער בגיל 16.

כמו שכולנו יודעים, בנושא חיסוני הקורונה רב הנסתר על הגלוי, ולרוב אנחנו מקבלים החלטות באופן אישי, כאשר אנחנו עושים סוג של ניהול סיכונים שמתאים לנו אישית.
כל אחד מנהל את הסיכונים שלו כראות עיניו, ואין חוות דעת רפואית חד משמעית או משנה סדורה ברורה לחלוטין.

כדי לנסות למצוא פתרון למשבר, החלטתי לנסות למצוא תקדימים, והתחלתי לחפש החלטות שיפוטיות בעניין הזה.
התייעצתי עם קולגות רבים, וגילינו שאין באמת שום פסיקה מנחה בעניין. אין גם מגשרים שנתקלו בסיטואציה הזאת בעבר. כך שבעצם הייתי במצב שבו אני צריך להמציא את הגלגל. ואין ספק שזה מצב מאתגר, ואני אוהב אתגרים!
תראו איך הקורונה ומה שבא איתה, פשוט הפילו לחיקנו דילמה שאין לה באמת תקדים.

מה שבסוף החלטתי להמליץ להורים, זה לחשוב מחוץ לקופסה, בכמה היבטים:
קודם כל הצעתי להם, לכו לשאול את פי הנער.

מהפן המשפטי- להצעה להתייעץ עם הנער בהחלט יש תקדימים משפטיים חיוביים מאוד.
כאשר יש בין בני זוג מחלוקות לגבי ילדים שנמצאים בגיל ההתבגרות, בתי המשפט נוהגים לזמן את הילדים, לשמוע מה הם רוצים ולהתחשב ברצון שלהם.
כך קורה כאשר למשל יש מחלוקות לגבי זמני שהות בבית של כל אחד מההורים.
או כשעולות שאלות לגבי מקום המגורים של הילדים.
בנושאים כאלה בתי המשפט נוהגים להתחשב ברצון בני נוער מתבגרים. כך שיש פה תקדים מאוד רלוונטי, שרצוי בהחלט להשתמש בו.

בנוסף, בני נוער מתבגרים מתחילים לפתח מודעות לעצמם.
יש להם רצונות, שמושפעים כמובן מהבית, מהחברים, מהתקשורת, מבית הספר. בסופו של יום, הם כבר בגיל בו הם מגבשים לעצמם תפיסת עולם אישית, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם של אחד ההורים, ולפעמים אפילו שניהם.
לתפיסתי, כאשר יש נושא שקשור אליהם עצמם, הצורך לשאול את בני הנוער מה הם רוצים, הוא קריטי. שיקול הדעת שלהם מהווה שיקול משמעותי במערך קבלת ההחלטות.
הדבר גם טוב מאוד לילדים.
נכון שבאופן עובדתי אנחנו כהורים אפוטרופוסים של הילדים שלנו עד גיל 18. אבל עם היד על הלב, אנחנו יודעים ש"הפרידה" מהילדות שלהם נעשית כבר לעיתים מגיל 14, בוודאי מגיל 16.

היכולת של מתבגרות ומתבגרים להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של ההורים לגביהם, יוצרת אצלם תחושה של עצמאות, של יכולת, של גדילה.
לכן אני תמיד ממליץ לשתף בני נוער בהחלטות במגוון נושאים: גם בנושאים רפואיים, גם בנושאים בתחומי אורח החיים שלהם כמו למשל: דיאטה, ספורט, חוגים, דברים שהם אוהבים ועוד.
קל וחומר כאשר מדובר על הבריאות שלהם, והקורונה מעמידה הרבה מאוד נושאים שצריך לקבל לגביהם החלטות בריאותיות.
בסופו של הליך, השיתוף של בני הנוער בקבלת ההחלטות לגביהם, כמובן כאשר הוא נעשה בדרך נכונה וללא לחץ של ההורים "לתפוס צד" של אחד מהם, הופך ממש לאבן דרך חשובה בהתפתחות שלהם כבוגרים.

לבסוף, הצעתי לבני הזוג שינסו גם לגבש לעצמם דעה חברתית לגבי החיסונים.
מאחר ואין פה דעה מקצועית חד משמעית, הצעתי לכל אחד מהם לשוחח עם חברות וחברים, עם בני משפחה, עם אנשים שהם מכירים ומעריכים את דעתם. לשמוע את הצד של כל אחד, ולהיות פתוחים לחשיבה שונה מדרך החשיבה האישית שלהם.

אני שמח מאוד לספר, שההצעה התקבלה. בני הזוג החליטו להקשיב לילד, ולנהוג לפי רצונו. הילד החליט שהוא רוצה לקבל את החיסון וכך יהיה.

ההורים עברו תהליך משמעותי מאוד בדרך לקבל החלטות גם כאשר יש ביניהם חילוקי דעות, אפילו אם הם על רקע אידיאולוגי עמוק.
הבן המתבגר למד שדעתו חשובה. הוא למד שיש לו יכולת וכוח להשפיע על מהלך החיים שלו, ושמה שהוא חושב חשוב.
אני בטוח כי הלקחים הבונים של ההתמודדות הזאת ימשיכו ללוות את ההורים, שעכשיו יודעים שתמיד, אבל תמיד, יש אפשרות למצוא פתרון מוסכם, בכל מצב.

וכן, אם הם יחושו צורך, הם תמיד יכולים לחזור לפגישה ייעוץ אצלי, לפתרון נושאים שתמיד עשויים לעלות בהמשך החיים.

תמונה: Shutterstock